Chasidut על שמואל א 2:8

עִנְיַן צִיצִית עַל-פִּי הַמַּאֲמָר "תִּקְעוּ בַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר וְכוּ'" הַמַּתְחִיל בִּתְחִלַּת סֵפֶר לִקּוּטֵי מוהר"ן תִּנְיָנָא עַיִּן שָׁם כָּל הַמַּאֲמָר מִתְּחִלָּתוֹ לְסוֹפוֹ וּקְצָת הַקְדָּמוֹת הַיּוֹצְאִים מִשָּׁם בְּקִצּוּר הֵם, כִּי אִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי נִבְרָא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל הַמַּלְאָכִים וְכוּ' וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּמֶמְשָׁלָה זוֹ שְׁלֹּא יִתְקַנְּאוּ הַמַּלְאָכִים וְיִרְצוּ לְדָחֲפוֹ ח"ו, וְהָעֵצָה עַל זֶה לֶאֱחֹז בְּכִסֵּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת יִשְֹרָאֵל, בִּבְחִינַת מאחז פְּנֵי כִּסֵּא וְכוּ' וְעִקָּר הֵם הַמְפֻרְסָמִים, שֶׁהֵם עִקַּר שָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת יִשְֹרָאֵל וְכוּ' וְיֵשׁ מְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁעִקַּר גְּדוּלָתָם הוּא רַק עַל-יְדֵי עַזּוּת וְכוּ' וְלָזֶה צְרִיכִין לִבְחִינַת בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם, דְּהַיְנוּ לְתַקֵּן שְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה שֶׁבַּלֵּב וְזֶה עַל-יְדֵי שֶׁמְּתַקְּנִין ג' הַתַּאֲווֹת, שֶׁהֵם תַּאֲוַת מָמוֹן וַאֲכִילָה וּמִשְׁגָּל, שֶׁהֵם בְּחִינַת ג' מִשְׁמָרוֹת הוי הַלַּיְלָה וְכוּ', שֶׁכָּל אֵלּוּ הג' תַּאֲווֹת מְקַלְקְלִים הַיִּרְאָה שֶׁבַּלֵּב וְהַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם הוּא עַל-יְדֵי הַדַּעַת שֶׁנִּמְשַׁךְ בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הַדַּעַת זוֹכִין לְתַקֵּן וְלָצֵאת מִפְּגַם ג' תַּאֲווֹת אֵלּוּ וְזֶה בְּחִינַת קְרוּאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם, כִּי ג' הַתַּאֲווֹת הַנַּ"ל הֵם בְּחִינַת אַנְשֵׁי שֵׁם וְכוּ' וְעַל-יְדֵי זֶה שֶׁמְּתַקְּנִין ג' תַּאֲווֹת אֵלּוּ עַל-יְדֵי הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַיִּרְאָה שֶׁבַּלֵּב, עַל-יְדֵי זֶה נִבְרָא מַלְאָךְ שֶׁמַּשְׁפִּיע נְבוּאָה, בְּחִינַת הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל וְכוּ' וְעַל-יְדֵי זֶה נִגְאֶלֶת וְנִפְדֵּית הַתְּפִלָּה מִן הַגָּלוּת וְזוֹכִין לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת דְּבַר ה' וַאֲזַי זוֹכִין לִרְפוּאָה בְּלִי שׁוּם דָּאקְטוֹרִים רַק עַל-יְדֵי דְּבַר ה' יְכוֹלִין לְהִתְרַפְּאוֹת בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם אֲפִלּוּ עַל-יְדֵי לֶחֶם וּמַיִם וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ וְכוּ', אַךְ שֶׁיֵּשׁ ג' עֲבוֹדוֹת רָעוֹת הַמַּפְסִידִין עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה וְהֵם עֲבוֹדָה זָרָה, דְּהַיְנוּ פְּגַם אֱמוּנָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמְּבַזִּין בְּנֵי אָדָם וְעוֹבְרִין עַל אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם (אבות פד) וּכְשֶׁיּוֹצְאִין מג' עֲבוֹדוֹת אֵלּוּ זוֹכִין לִתְפִלָּה וְאָז כָּל הַמַּלְאָכִים וְכָל הַכּוֹכָבִים תַּחְתָּיו וְכוּ' וְכוּ' וְעַל-יְדֵי זֶה יָכוֹל לֶאֱחֹז עַצְמוֹ בְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת יִשְֹרָאֵל שֶׁהֵם יוֹצְאִים מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד וְכוּ' כַּנַּ"ל וַאֲזַי כְּשֶׁאוֹחֲזִים בִּבְחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד אֲזַי יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי מִי שֶׁמְּדַבֵּר מֵחֲבֵרוֹ זֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא יוֹמָא דְּדִינָא, כִּי הוּא דָּן אֶת חֲבֵרוֹ וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא, כִּי רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לָדוּן אוֹתָנוּ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ דָּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם פב), אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וּמִי הוּא שֶׁיָּכוֹל לְהַגִּיעַ לִמְקוֹם חֲבֵרוֹ, כִּי אִם הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ מָקוֹם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ וְעַל-כֵּן הוּא לְבַדּוֹ יָכוֹל לָדוּן אֶת הָעוֹלָם לְכַף זְכוּת, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְאָנוּ רוֹאִין רַחֲמָנוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּמַה שֶּׁקָּבַע אֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹם הַדִּין בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁאָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מִתְחָרֵט, כִּבְיָכוֹל, וְאָמַר, הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה עַל שֵׁמִּעַטְתִי אֶת הַיָּרֵחַ וְעַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ לָנוּ אָז פִּתְחוֹן פֶּה לָבֹא לְפָנָיו בַּחֲטָאֵינוּ וּלְהִתְחָרֵט מֵהֶם וְכוּ'. וְזֶה (תהילים צ״ג:ה׳), "לְבֵיתְךָ נָאֲוָה קֹדֶשׁ ה' לְאֹרֶךְ יָמִים", כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים, כִּי הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְיוֹדֵעַ מָקוֹם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁמָּצִינוּ מְקוֹמוֹת שֶׁהָיָה בָּהֶם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, כְּגוֹן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁנִּתְצַמְצֵם שֵׁם אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ ח"ו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (מלכים-א, ח'), "הֵן הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ וְגוֹ'" רַק מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ שָׁם דְּבָרִים נָאִים, כִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה צִיּוּרָא דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית וְצִיּוּרָא דְּגַן עֵדֶן, עַל-כֵּן הִמְשִׁיךְ לְשָׁם קְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הוּא יִתְבָּרַךְ אֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ רַק הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְעַל-כֵּן הוּא יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין, כִּי הוּא מְקַיֵּם, אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת לְבֵיתְךָ נָאֲוָה קֹדֶשׁ, הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִמְשִׁיךְ רַק קְדֻשָּׁתוֹ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ שָׁם דְּבָרִים נָאִים, אֲבָל הוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ אֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ רַק הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְעַל-כֵּן ה' לְאֹרֶךְ יָמִים, הַיְנוּ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא יוֹמָא אריכתא כַּנַּ"ל וּמִי שֶׁאוֹחֵז בִּבְחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת, הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּבְחִינַת (שמואל א ב׳:ח׳) וְכִסֵּא כָּבוֹד ינחילם כִּי לה' מצוקי אֶרֶץ וישת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל, הַיְנוּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, עַל-יְדֵי זֶה הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּחִינַת וישת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל וְעַל-כֵּן הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה כַּנַּ"ל וְעַיֵּן שָׁם הֵיטֵב כָּל זֶה:

אם בחקתי תלכו. במדרש (ויקרא רבה פרשה ל"ה,א') הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני אני הולך והיו רגלי מוליכות אותי לבהמ"ד ולבתי כנסיות. אף כי כוונת דוד המלך ע"ה לא היתה ח"ו לילך לדבר הרשות, ומה גם כי היו רגליו מוליכות אותו לביהמ"ד ואם לא היתה כוונתו לשם שמים היה כלא יגעתי ומצאתי והאדם צריך ליגע את עצמו ויבא לטהר אז מסיעים אותו שימצא כל טוב, ולא בלי יגיעה. אך הענין בזה כי גם בד"ת ימצא ד"ת יקרים מאוד עד שיש ד"ת שיקראו נגדם כדבר קטון, כמו שמצינו בגמ' (שבת י'.) על העוסקים בתפלה ומבטלין תורה יקראו עוזבים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, וכן הוא בכל עניני ד"ת שיש מדרגות זה למעלה מזה, ועל זה נאמר במגלה [ט"ו.] לא כמדות הקב"ה מדות בשר ודם, מדות בשר ודם שופת את הקדירה ואח"כ נותן מים, אבל מדות הקב"ה אינו כן אלא נותן מים ואח"כ שופת את הקדירה כמ"ש (ירמיה י',י"ג) לקול תתו המון מים בשמים. והענין בזה דהנה טבע האדם כשירצה לעשות איזה מעשה, יצייר תחלה במחשבתו ובשכלו לידע מה הנאה יגיע לו מזה המעשה ואח"כ עושה אותה, וזה נקרא שופת את הקדירה היינו שמכין כלים לקבל וחושב איך לקבל ואח"כ מקבל, היינו שיעשה המעשה. ומדות הקב"ה אינו כן אלא נותן מים ואח"כ שופת את הקדירה, והוא כי התורה והמצות אשר צונו לעשות, צונו ללמוד ולעשות בכל לבב בכל נפש לא כפי השערת גבול שכלינו לערוך טובת המעשה, רק לקיים רצונו בלי שום הכנה מצד האדם ולהביט נוכח הש"י ולהמשך אחר רצונו, ואח"כ יראה הקב"ה לאדם את עומק החכמה והטוב הצפון בזה המעשה, וזה נקרא נותן מים, היינו האדם צריך לקיים רצון הש"י בפשיטות ואח"כ שופת הקדירה היינו שהש"י יראה לו אח"כ מה הנאה יגיע לו מזה. וזה שאמר דוד המלך ע"ה חשבתי דרכי, בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני אני הולך, היינו שחשב פן לא קיים רצון הש"י רק כפי הבנת ותפיסת שכלו ונגד עומק רצון הש"י הדבר הזה הוא כדבר הרשות, כי הש"י רוצה שהאדם יקיים רצונו בלי שום הכנה מצד האדם, וזה שאמר חשבתי דרכי כי דרך הוא טרדה כדאיתא במס' ברכות [י"א.] דרך טריד, ואף כי היה הולך לדבר מצוה יקרא ג"כ דרכו כי כשאדם עושה מעשה אף דבר מצוה רק שעושה אותה לפי תפיסת שכלו יש לו טרדה, משא"כ כשהולך בפשיטות לקיים רצון הש"י אין לו שום טרדה כי הוא בטוח בה' שיעזרו מאחר שהולך בתם, ואשיבה רגלי אל עדותיך היינו שדוד המלך ע"ה אמר, אף כי הייתי חושב פן לא קיימתי רצון הש"י בשלימות, הראה לי הש"י כי לא נטיתי מרצונו אף כחוט השערה, והייתי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות היינו שרצונו לא היה רק במקום שהש"י שוכן. וזה פירש ואשיבה רגלי אל עדותיך, כי עדות הוא דבר ברור, כי במקום שהאדם עומד נוכח רצון הש"י מבלי שום נטויה מצדו אז דעתו ברור ואין לו שום טרדה ומיחוש ולא יגיע לו שום יראה, וזה שאמר במדרש (דברים רבה פרשה ב',ב') על רצון משה רבינו ע"ה שהיה רוצה לכנוס לא"י ונאמר עליו (תהלים ל"ט,י"ב) ותמס כעש חמודו, אף שאיתא בגמ' (סוטה י"ד.) וכי לאכול מפריה הוא צריך, רק שהיה רוצה לקיים מצות הנוהגת בארץ ואעפ"כ נאמר עליו ותמס וכו', כי נגד רצון הש"י היה זה נקרא כחמדה, כי קיום מצות ורצון הש"י צריך להיות בלי שום גוון כלל. וזה פירש אם בחקותי תלכו, אם הוא לשון ספק, והוא כי אף שהאדם הולך בד"ת צריך ג"כ להיות בספק פן אינו מקיים רצון הש"י בשלימות, כי רצון הש"י עמוק מאוד, וכמו שמצינו שדוד המלך ע"ה היה מתירא פן אינו מקיים רצון ה' בשלימות, וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים י"ח,י"ב) ישת חושך סתרו סביבותיו סכתו חשכת מים עבי שחקים. ישת חושך סתרו, היינו על חושך וספקות שיגיע לאדם ממעשיו מיראתו פן לא יעשה כרצון הש"י בשלימות, עי"ז יתגלה לו סתר האמת מד"ת, כי ישת הוא התגלות כמו (שמואל א' ב',ח') וישת עליהם תבל, וע"י החושך יתגלה לו ההסתר כי ע"י שיולדו לאדם ספקות בד"ת עי"ז יבוא לאמיתם, כמ"ש בגמ' (בבא מציעא פ"ד.) ר' יוחנן על ריש לקיש כי הוו מקשי ליה עשרים וארבעה קשיות והוי מפרקא לו עשרים וארבעה פרוקא וממילא רוחא שמעתתא, וכן הוא כשיבא לאדם ספק פן הוא מרוחק מהש"י יראה להתקרב את עצמו סביבותיו סוכתו, היינו שאח"כ מגלה לו הש"י שהוא מקיף ומסוכך עליו אף במקום שאין ידו מגיע, גם אז ישמרהו הש"י שלא יטה מכונתו, חשכת מים, היינו אדם שתאותו וחשקו המה מחשכים ומיראים אותו פן לא יקיים רצון הש"י בשלימות, כי מים הוא חשק, כי החשק היותר גדול המצוי בעולם הוא צמאת המים. עבי שחקים, היינו ע"י שתאוותו הוא בחושך עי"ז יגלה לו הש"י שיוכל לקיים מצות הנראים כסותרים זה את זה, כי עבי הוא מצוות מעשיות כי הוא מלשון עב, ושחקים הוא דברים שסותרים זה את זה כי שני דברים מתנגדים כשיתקרבו ישחקו זה מזה, והש"י יאיר לו גם באלו המצות כגון מחיית עמלק שהוא נראה כאכזריות חמה, ועל מסית נאמר (דברים י"ג,ט') לא תחמול, ומצינו שהקב"ה הזהיר על מדות רחמנות בכל מקום, וכמו שיהיה נוח באדם לקיים מדות רחמנות כן יהיה נוח בידו לקיים ההיפך, כי ימשך אחר רצון הש"י וכפי רצון הש"י יהיה בנקל בידו לעשות, [ובתפיסת אדם לא ימצא שני הפכים בנושא אחד יען שהאדם רוצה להיות במנוחה לכן לא יוכל להלחם ברגע אחד עם שני הפכים, אכן מי שנמשך אחר רצון הש"י ואין בו נטיה לשום צד נגיעה מצדו יאיר לו השי"ת בזה, ולכן נקראו האבות מרכבה לשכינה מפני שנמשכו אחר רצון הש"י. תשלום.] כמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה שאף שהיתה מדתו מדת חסד ועמד בנסיונות על כל הצדדים ורדף אחר מלכי סדום עפ"י רצון הש"י.

ז וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁנּוֹסְעִין עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים. כִּי רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הוּא יוֹמָא דְּדִינָא שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בָּא עִם קְדֻשָּׁתוֹ וְצִמְצוּמָיו אֶל הַצַּדִּיק הַדּוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים, בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה. בִּבְחִינַת (שמואל־א ב): כִּי לַה' מְצוּקֵי אָרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל, שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים, שֶׁעֲלֵיהֶם נִשְׁתָּת הָעוֹלָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְתָּקִים כָּל הַדִּינִים, עַל־יְדֵי בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה כַּנַּ"ל.